October 29th…

הלב מתכווץ והתקווה נעלמת ואין לי לאן לברוח כאב נרדף אחרי כאב ולנפש שלי אין מנוח אזעקות שוברות לנו את השקט וזקנים רצים לתפוס מחסה מרקטות הנופלות לנו בין הבתים ולעולם לא ממש משנה למרות הדמעות שלא מפסיקות לזלוג ולמרות הלב שלא מפסיק להתנפץ לרסיסים ביחד ננסה להתגבר על כאב שלא מפסיק לכאוב וביחד, בסוף, אנו ננצח ביחד נתחבק, נבכה ונתנחם נתאהב מול אור הירח נקים משפחה, נעשה אהבה וביחד...