עכשיו אני הולכת לספר לכם שני דברים על עצמי. אחד הוא שבכל פעם ששואלים אותי מה התפקיד חלומותי, אני תמיד אומרת שאני הייתי רוצה לכתוב טור קבוע בעיתון ה”New York Times“. הדבר השני הוא שקשה לי להפנים את זה שאני אף פעם לא אצליח להתבטא בעברית כמו שהייתי רוצה – דבר שגורם אצלי תסכול נוראי. וזה לא עוזר במיוחד שאני פרפקציוניסטית בכתיבה שלי, משהו שלא מסתדר עם הצורך מדי פעם (כלומר, אני מכריחה את עצמי, כמו עכשיו) לכתוב בשפה שהיא לא שפת אמי.
וכמו שכתבתי קודם, זה מתסכל. גם באופן אישי וגם באופן מקצועי. זה מגביל אותי. אבל לפעמים, יש לי מזל. לפעמים, יש את מי שמוכן לעשות את המאמץ. הפעם, זה מגזין אדם עולם – המגזין של הקהילה האנתרופוסופית/וולדורף בישראל, שהעורך שלו התרשם כל כך מהכתיבה שלי באנגלית (בפוסט הזה, שהעליתי לפורום בפייסבוק של הורי חינוך וולדורף), שהציע לי טור משלי. והדבר הכי טוב הוא שאני אכתוב באנגלית (במקום לשבור את השיניים לכתוב משהו בעברית העילגת שלי), ושהוא יתרגם. לא יכול להיות יותר טוב מזה, נכון?
אז בבקשה. תקבלו את הטור הראשון שלי, שיוצא בגליון החורף של מגזין אדם עולם (את הפוסט המקורי באנגלית ניתן לקרוא כאן). נכון שזה לא ה-New York Times, אבל כמו שאומרים בעברית – פרה פרה…
