בימים אחרים, הייתי כותבת את הטור שלי באנגלית ומעבירה אותו לתרגום. את הטור הזה, כתבתי ישר בעברית. התבקשתי על ידי העורכים שלי ב”אדם עולם“, המגזין של הקהילה האנתרופוסופית בישראל, להתייחס לנושא של הכשרות שקשורות לאנתרופוסופיה: הכשרות חינוך, רופאים, מחנכים וכדומה. פשוט, נכון? זהו, שלא כל כך. ועוד החלטתי שהפעם, אני מתכוונת לכתוב את הכל בעברית – פעולה מאתגרת ומתסכלת.
אבל כנראה שכל האימיילים והפוסטים שהכרחתי את עצמי לכתוב בעברית בשנים האחרונות – לפעמים עם עזרה ולפעמים בלי – עשו את שלהם, כי משום מה, הצלחתי. יפה, לא? אינני רוצה להגיד שזה היה ממש באופן מפתיע, כי תכלס, בשלב זה הרגשתי מספיק בטוחה ביכולות שלי לפחות לנסות, וכמישהי שכותבת אופן מקצועית (אומנם בשפה אחרת), אני תמיד רודפת אחרי אתגרי כתיבה. למזלי, האתגר הזה מצא אותי, וזה מה שיצא.
